Switch to English  פורטל הקהילה הישראלית והיהודית 
החלף באנרים
מאגר כתבות בעברית
 
עוד על: כתבות כלליות
מאגר כל הכתבות שתף חיפוש כתבות
» הפרסום שלך כאן !!!
 
כתבות כלליות |   מידע על הכתבה  |   הדפס כתבה    | 07/09/2004
ישראלית קשה שפה
מאת: חגית כהן

יש איזו מילה חדשה בשוּק?, אני שואלת את רוביק רוזנטל, בעל הטור 'הזירה הלשונית' בסופשבוע של מעריב וטור במקומון 'זמן תל-אביב', ומי שיקבל בקרוב את פרס סוקולוב על פועלו בתחום הלשון. "מילים חדשות נוצרות כל הזמן", מסביר רוזנטל. "כי העברית היא שפה צומחת ומסתעפת ושואלת. הסטרוקטורות שלה קבועות, אבל אוצר המילים פרוץ לכל רוח; הרי אחד המאפיינים של העידן המודרני הוא פתיחות. התוצאה היא שכל הזמן מומצאות מילים. 'לפְסַכְלֵג' למשל, מלשון פסיכולוגיה. בכלל, רבות מהמילים החדשות הן פעלים".

אז אפשר להגיד שהשפה העברית התוססת היא רבת-פעלים!, התלהבתי בחשאי, מבלי לשתף את רוזנטל בתובנה, אולי כי יש משהו מאיים בלשוחח עם עיתונאי שכבר עשרות שנים מתעד את שפת הדיבור של הישראלים (אפשר לקרוא לו מילוּלוֹג?), מישהו שקשוב כמו אוזניים של סַמוּר לכל תופעה מילולית שמתרחשת בדלתיים הסגורות של גורדי ההיי-טק או מזדמזמת בגלוי בערוצי המדיה. כך שלדבר עם זואולוג של הפטפטת הישראלית זה כמו לפתוח פה אצל רופא שיניים: הוא יראה כל פגע, ויידע עלייך הכל.

אך רוביק רוזנטל שופך עביט של צוננין על התיאוריה הפרנואידית: "אי אפשר לאבחן את מעמדו הסוציו-אקונומי של הישראלי ואת מקצועו לפי צורת הדיבור", הוא אומר, "כאן זה לא אנגליה. בשפת הדיבור יש אחידות שמעלימה את הפערים הסוציו-אקונומיים. לס"ט היתה פעם שפה מיוחדת, אבל הגששים עשו ממנה קאנון. לאנשי אקדמיה יש תחכום לשוני ועולם אסוציאציות עשיר – אך כל זה נעלם מחוץ לאולם ההרצאות."רוב הישראלים מדברים היום סלנג משולב בשפה גבוהה, פלוּס אמריקנית. היום למשל מישהי אמרה לי 'הרעיון הזה בא לי ממש מ-nowhere'. כך שאם אני במסעדה, לא אדע אם בשולחן לידי יושב רופא או שחקן כדורגל, ואם הוא מרמת-אביב או הפריפריה" חבל. כבר התכוונתי לכנות את רוזנטל 'הרנטגן מעיתון מעריב'.

ארבעים שמעון פרס רוביק רוזנטל (59), אב לחמישה ובעלה של ד"ר לספרות אנגלית, הוא עיתונאי ותיק ('על המשמר', 'חדשות') וסופר פורה. רשימה חלקית: 'האם השכול מת', 'רחוב הפרחים 22', 'כפר-קאסם – אירועים ומיתוס'. לראיון הסתופפנו לרגל ספרו החדש, 'חדוות הלשון', מעין לקסיקון של היומיום המילולי בארץ, המבוסס על המדור שלו במעריב. וכמו ששפתו של הישראלי הממוצע היא שילוב – סליחה, קומבינה – של השפעות זרות ומִשלבים (למשל: רבק, התעייפתי, אני לוקח טיים-אאוט מהעבודה המנחוּסית שלי כדי לפתוח קצת את הצ'אקרות) – כך גם הלקסיקון של רוזנטל הוא עירוב של כמה ז'אנרים: ניתוח אקדמי, מאמרים עיתונאיים, ואפילו מערכונים פרודיים בכיכובם של סילבן שלום, אריק שרון, עמרם מצנע ועוד.

מה יש לך נגד פוליטיקאים?רוזנטל: "מטריד אותי שהם לא יודעים לדבר. הרטוריקה של רוב הפוליטיקאים היא עלובה, מוזרה, עילגת ומעצבנת, וצריך לחשוף אותה במערומיה. דרעי למשל לא אומר כלום, אבל שפת הגוף הנהדרת שלו מסתירה את זה באופן מושלם – תמיד נדמה לך שהוא אמר דבר חוכמה. ניתחתי שיחות שנערכו עם דרעי מבלי לצפות בו, אלא רק לשמוע, ונדהמתי מחוסר התוכן הממשי. סילבן שלום, לעומת זאת, לא מצליח להסתיר את הריקנות."נתניהו הוא דוגמה טובה למישהו שאומר דברים ברורים. אתה יכול להתנגד לו, אתה יכול להגיד שהוא דמגוג – אבל יש מהות לדבריו. אותו דבר לגבי ביילין וגנדי. לאפי איתם יש רטוריקה עניינית ומשיחית לסירוגין, תלוי בקהל שלו". כולנו מחליפים מוֹדים בדיבור בהתאם לקהל שלנו, לא רק פוליטיקאים. "לא נכון", שופך רוזנטל על דברַי עביט של פסילה, "יש אנשים ופוליטיקאים שתמיד יהיו הם עצמם. ביילין וגנדי למשל שייכים לאותו מודל רטורי: הם מדברים לעניין, ובשפה טובה. אין שני יוסי ביילינים – אבל יש ארבעים שמעון פרס. בכל הופעה שלו הוא אדם אחר".

וכך מתאר רוזנטל בספרו 'חדוות הלשון' את הרטוריקה רבת-הפנים של זקן הפוליטיקאים בישראל: פרס התוקפן: "איזה מין דיבורים אלה?!"פרס הפילוסוף המשועשע: "במזרח התיכון גם הנצח הוא אד-הוק".פרס של הדימויים הביזאריים: "משא ומתן זה לא שני גלמים שיושבים עם משבצות ופותרים תשבץ".פרס של הדימויים המוחמצים: "זה לא דבר אוטומטי. אני לא כספומט".פרס של השאלות הרטוריות: "אתה חושב שכל מה שנעשה במזרח התיכון מקובל עלי? כולם דוברים רק אמת? כולם מייצאים רק חופש?"(ויש גם פרס היידישיסט, המחנך, המנפנף יריבים, הקלישאי, ההיסטורי, הפתטי, הפואטי, הסבתא הטובה – ועוד הרבה שמעונים, כיד המציאות הטובה).

לא עושה שכלאיפה הכי ניכרת האמריקניזציה?"ביומיום אומרים 'אני לוקח אמבטיה', אני 'אתן לך צלצול'. וגם משתמשים בהמון מילים אמריקניות כמו שהן, כמו דד-ליין, בלק-אאוט, טרנד, שופינג. אנשים צופים המון בטלוויזיה, ומשם זה חלחל. בהיי-טק קרה דבר מעניין: יש המון פעלים שנוצרו מאנגלית, כמו לרַסְטֵר מ-restart ולקַנְפֵג מלשון קונפיגורציה, ובדומה לצבא יש אצלם המון קיצורים וראשי תיבות כמו RIF (גל פיטורים (reduce in force -, והכל באמריקנית. אבל במילים החשובות ההיי-טק שומר על העברית: מקלדת, עכבר, מסך, חומרה, תוכנה, מארז. אותו הדבר בתחום האוכל. מוצרי היסוד הם תמיד בעברית – בשר, קמח, לחם, אורז (אף שזו מילה בינלאומית, מלשון רייס). אבל במסעדה אין סיכוי להזמין מנה בעברית – שישליק, ספגטי, פנה-קוטה, סופלה". יש מגזין עברי ששמו DJ שמריץ משפטים כנעניים כמו "מלכת האלקטרו תגיע למועדון צ'יל-האוס ותצ'טט בלייב טכנו סולו, בריט-פופ וסינט-פופ. יהיה גרוּבי". כל עולם הבילויים וחיי הלילה, מה שנקרא 'הסצנה הצעירה', מתבסס על אמריקנית.

אתה רואה בזה זילוּת של העברית?"זה לא מפריע לי. בטורַי ובספרַי אני לא שיפוטי, אלא מציג את המציאות. אם אני שיפוטי, זה לגבי התרדדות השפה והצטמצמות אוצר המילים. תרבות הצ'טים מעודדת את זה". אבל הביטויים הלועזיים באים בדרך כלל על חשבון העבריים."ממילא אין הרבה ביטויים בעברית שנולדו בישראל. 80 אחוזים מהביטויים הם תרגום שאילה מיידיש, צרפתית, גרמנית, רוסית, אנגלית ושפות משפיעות אחרות. עוד 10 אחוזים מגיעים מהתלמוד והמקורות, ורק 10 אחוזים מהביטויים צמחו אולי בארץ. למשל: אכלנו מאותו מסטינג. "מה שקובע זה לא אם ביטוי הגיע מחו"ל או צמח בארץ. השאלה הנכונה היא: האם הביטוי מספר סיפור, האם הוא מהווה פיסת תרבות ומעשיר את השפה, או שהוא סתם שֶתֶל מלאכותי. בביטוי 'עושה שכל' למשל אין שום סיפור, זה סתם תרגום עילג. אבל בביטוי 'עושה אהבה' יש כבר סיפור שלם. גם בביטוי 'תפס רגליים קרות' יש סיפור. כלומר, הכל תלוי איך הביטוי המתורגם נשמע בעברית. ויש גם תופעה של מילים עבריות טהורות שנשמעות לנו כאילו הגיעו מחו"ל. 'לדובב' מזכירה לנו את dubbing, 'גאון' נשמע דומה ל-genius". שפת היומיום שלנו קיצונית. או שאנחנו מעיפים זיקוקי די-נור של מחמאות כמו 'פיגוז', 'פיצוץ', 'סוף הדרך' ו'מדהים', או שאנחנו מקללים. מה זה אומר?"אנחנו באמת חסרים דרגות ביניים. זאת עוד הוכחה שהעברית משקפת את הישראליות."

העברית של מדורי ההכרויות רוזנטל יופיע בפסטיבל היהדות שייערך בימים שלישי-חמישי השבוע בכפר-בלום. לראשונה בחייו הוא יקרא ממאמריו במתכונת בידורית. אתה מתכוון לשיר את המאמרים שלך בהיפ-הופ?

"חס וחלילה. אלו יהיו טקסטים קצביים, קצרים ועם פואנטה, שעוסקים בתרבות הדיבור הססגונית של הישראלי. אני אקרא אותם, ודורי בן-זאב ישיר ויקריא טקסטים משל עצמו. הרי ברבים משיריו יש עיסוק בשפה ומשחקי לשון, כמו 'לאה, אני גנוב עליה,".

מאיפה אתה אוסף את המילים החדשות? אתה נוסע באוטובוסים ומקשיב לאנשים, בהתאם לדימוי הרומנטי של הבלשן?"אני לא יוצא מהבית. הרבה בנוי על אינטראקציה עם הקוראים. אני מקבל עשרות מכתבים ואי-מיילים שמספקים מידע, מעירים ומתקנים. אני עובד עם מילונים ממוחשבים, נעזר בפרויקט השו"ת של בר-אילן. בכל שיחה עם אדם פרטי או בזמן קריאה בעיתון אני מקשיב גם להיבט הלשוני. כשאני נוסע באוטו אני שומע שיחות רדיו ורושם".פרס סוקולוב מוענק לך על המפעל הלשוני. זה משמח אותך? "כן, כי זאת הכרה מפורשת באיכות של מה שאתה עושה. אני לא מצטנע ואומר 'עוד פרס'. הרי מבחינת העיסוק הלשוני אני מחדש, כי אני מתעד את תרבות המלל באופן שוטף ומקצועי, אך ידידותי. מי שעשה את זה לפני היה יצחק אבינרי הענק ב'על המשמר וב'דבר'. הוא שילב עיסוק בלשני וקשר עם קוראים תוך תיעוד השפה החיה. היה לו ידע חובק. הוא גם עשה את המדור שלו בתקופה שלא היה אינטרנט, שזה מדהים."יעקב רבי ב'על המשמר', חגי חיטרון, משה זינגר ואבשלום קור – כל אחד מהם עסק בכך בנישה שלו. אני לעומת זאת מתייחס לכל תחומי השפה והשתקפויותיהם בספרות, בעמודי הפנויים-פנויות, ברחוב וכו'. אגב, בניגוד לאבשלום קור, אני לא מכניס את השקפותי בצורה בוטה לעיסוק בשפה".

ומהן השקפותיך?"אני מאוד שמאלי. הצבא למשל הוא בשבילי ממסד כמו כל ממסד אחר, ולא מיתוס. לכן קל לי לחשוף את מכבסת המילים שלו. לא אחנך את ילדַי לאהבת הצבא, שהוא בעינַי רע הכרחי, אבל כן עשיתי לקסיקון שמתייחס לערביי ישראל. כי חייבים להתקרב אליהם".

ומה עם עברית יהודית?"אני מאוד אוהב את המשנה והתלמוד, התנ"ך והמדרשים, שפת ימי הביניים. אי אפשר להבין את העברית ללא המקורות. אני רק לא מקבל את התפיסה הדתית שמקדשת את עלילות המקרא כמעשים שהיו או כהלכות קובעות התנהגות. התנ"ך מהדהד עד ימינו בשפה – המילה היחידאית 'מֶשֶק', למשל".

חשבתי שברוריה מקיבוץ משמר-הזורע המציאה אותה. "לא", שופך רוזנטל עביט של פליאה על בורותי.

בטוריך ובספריך אתה מדווח על מילים וביטויים חדשים. אתה ממציא מילים בעצמך?"פעם אחת פנו אלי מפרויקט נתב"ג 2000 שאתן שמות לחלקי הטרמינל השונים. זה מבנה ארכיטקטוני מיוחד שחלקיו דרשו תשובות לשוניות. אמרתי שאני מציע לקרוא לחלקי המבנה בשמות מטפוריים, שייתנו הרגשה של עיר קטנה. המבנה העגול המרכזי ייקרא 'הכיכר', המסלול שמוביל מאזור הדרכונים ייקרא 'השדרה'. באותה הזדמנות המצאתי מילה חדשה: אם 'דרגנוע' זה מדרגות נעות, 'דְרַכְנוֹע' זה השביל החשמלי האופקי שמנייד אותך בנמלי תעופה בינלאומיים".

אפשר גם לקרוא לזה 'יַכְנוֹע', כי זה מתקן ליַכְנֶע שמעדיף לא להתאמץ יותר מדי. "נו טוב" לשיר עם יוני (רועה ורכטר), לצחוק עם קובי אריאלי ולהקשיב ליוסי בנאי. שניפגש בטוב.

  תגובות:
הכנס תגובה חדשה
 
   
     
בעיה בדף זה?  הקלק כאן בכדי לשלוח הערה לישראפוסט
 
הקלק כאן בכדי לשלוח דף זה לחבר או לאנשי הקשר שלך