Switch to English  פורטל הקהילה הישראלית והיהודית 
החלף באנרים
מאגר כתבות בעברית
 
עוד על: אסי הקבליסט
מאגר כל הכתבות שתף חיפוש כתבות
» הפרסום שלך כאן !!!
 
אסי הקבליסט |   מידע על הכתבה  |   הדפס כתבה    | 10/18/2008
סוד הקמיעות.
מאת: אסי הקבליסט
קמיע

אותיות כתובות על פיסת נייר או קלף שנושאין על הצואר או על החזה לסגולה או לרפואה.

היהודים למדו להשתמש בקמיעות משכניהם הגוים בגלות בבל, וחכמי ישראל השתדלו לעצור אמונה זו. האמונה בקמיעות התגברה בימי הבינים ובפרט בזמן הרדיפות של נוסעי הצלב. בספר רזיאל יש רשימת קמעות לצרכים שונים.

קמיע - אותיות כתובות על נייר או קלף שנושאים על הצואר או על החזה לסגולה או לרפואה.

בתנ"ך לא נזכר קמיע, רק קסמים וכישוף שהאמינו העמים ובני ישראל נזהרו מהם. קישורים שהיו קושרים על ידיהם וצואריהם היו קישוטים ותכשיטים ולא קמיעות.
האומרים כי המזוזה והטוטפות הם כמו קמיעות, עושין דברי התורה פלסתר. כנראה כנגד גישות אלה כתב הרמב"ם:
אלו שכותבין מבפנים (המזוזה) שמות המלאכים או שמות קדושים או פסוק או חותמות הרי הן בכלל מי שאין לו חלק לעוה"ב, שאלו הטפשים לא די להם שבטלו המצוה אלא שעשו מצוה גדולה שהיא יחוד השם של הקב"ה ואהבתו ועבודתו כאילו היא קמיע. (רמב"ם ה' תפילין פ"ה ד.).

האמונה בקמיעות באה מגלות בבל
היהודים למדו להשתמש בקמיעות משכניהם בגלות בבל, וחכמי ישראל השתדלו לעצור אמונה טפלה זו: אסרו לצאת בקמיע בשבת, אם הקמיע אינה מן המומחה. בברייתא אמרו: איזהו קמיע מומחה? כל שריפא ושנה ושלש, אחד קמיע של כתב ואחד קמיע של עיקרין (שבת ס':).
בש"ע פסק שאין יוצאין בקמיע שאינו מומחה, ואם הוא מומחה יוצאין בו, לא שנא אתמחי גברא ולא קמיע, כגון שכתב לחש אחד בשלש אגרות ורפאו שלשתם שלשה בני אדם וכו'; לא שנא אתמחי קמיע ולא גברא, כגון שכתב לחש אחד באגרת אחת וריפא בו שלש פעמים, שאותה אגרת מומחה לכל אדם וכו' (או"ח סי' ש"א כ"ה).
חכמים אסרו להתרפא בקמיע, אפילו יש בו שמות, למי שיש לו מכה או חולי. אסור לכתוב פסוקים בקמיעות, ורק להגן שלא יחלה התירו (שבת קט"ז: ש"ע יו"ד סי' קע"ט י"ב).

הגאונים הוצרכו להצטדק על המנהג שנוהגין להתפלל למלאכים ולהשתמש בקמיעין,
"משום שיש כמה דברים שהמלאכים עושים בהן לפום דחזו ולא צריכין רשות מלמעלה, ולפום הכין מיכתבין קמיעי ונאמרין שמות כדי שיעזרו המלאכים בדבר" (הרכבי, תשובות הגאונים סי' שע"ג עמ' 189).
האמונה בקמיעות גברה בימי הבינים, ובפרט בזמן רדיפות מסעי הצלב.

תמצית הקמיעות מצויה בספר רזיאל, ושם נאמר:
כל מי שרוצה לכתוב קמיע צריך שיכתוב תחלה המלאכים הממונים על התקופה. כזה: תקופת ניסן סמאל וענואל ונגשריש וכו'. הכותב קמיע יאמר: בשם די ברא שמיא וארעא זה הקמיע לפלוני בן פלונית ובשם המלאך הממונה בשעה של יום פלוני.

בברכה והצלחה אסי הקבליסט.
  תגובות:
הכנס תגובה חדשה
 
   
     
בעיה בדף זה?  הקלק כאן בכדי לשלוח הערה לישראפוסט
 
הקלק כאן בכדי לשלוח דף זה לחבר או לאנשי הקשר שלך