" />
Switch to English  פורטל הקהילה הישראלית והיהודית 
החלף באנרים
מאגר כתבות בעברית
 
עוד על: דעות
מאגר כל הכתבות שתף חיפוש כתבות
» הפרסום שלך כאן !!!
 
דעות |   מידע על הכתבה  |   הדפס כתבה    | 08/29/2003
היסטוריה לא עושים. היסטוריה משכתבים
מאת: אמנון לורד

התערבות של קצינים בכירים ושל פוליטיקאים מונעת זה שלושים שנה מחקר מקיף ורציני על מלחמת יום הכיפורים. נראה שהאלוף ישראל טל הצטיין במיוחד בהתערבות הזו. שחרור ההקלטות של גורודיש ממלחמת יום הכיפורים פרץ איזה מחסום של מידע, השמור בכל מיני מקומות בצה"ל, ואשר הגיע הזמן לאפשר אליו נגישות חופשית. מבחינת ניהול המלחמה, החומר לא חידש דבר. מי שקרא את ספרו של אורי מילשטיין משנת 93´ מכיר היטב את התמונה שנתגלתה כביכול לראשונה בעיתוני סוף השבוע. העובדה היא שמשך שנים רבות מחקר מלחמת יום הכיפורים עוכב על ידי אישים שונים, שהיו בידם המנופים הפוליטיים שאפשרו השפעה על המחקר או שיבושו.

צמרת צה"ל משך שנים היתה מסויגת מכל מה שקשור לחקירת המלחמה. היא התעלמה מדו"ח אגרנט וביטלה אותו. מי שסייע בכך, מבחינה ציבורית, היה רמטכ"ל ששת הימים יצחק רבין, שהיה שר בממשלת גולדה מאיר. הוא היה הבולט בין השרים שתבעו לא לקבל את דו"ח אגרנט ולהחזירו לוועדה. היום אומרים החוקרים כי דו"ח אגרנט הוא עדיין המחקר המקיף והטוב ביותר על תפקוד הצבא על זרועותיו השונות במלחמה. "הפעם האחרונה שטיפלו ברצינות במלחמת יום כיפור זה בדו"ח אגרנט", אמר לי בנימין עמידרור. "הדו"ח הזה מבחינה מקצועית הוא טוב מאוד. הוא מנתח את הדברים לפי עקרונות מקצועיים. זו היתה פעם ראשונה ואחרונה שעשו את זה. בעיקר בגלל חיים לסקוב (שהיה חבר הוועדה). העובדה שהדו"ח לא טיפל בדרג המדיני היא ליקוי ענייני. צה"ל כצה"ל והמערכות הפוליטיות נאחזו במחדל הזה של הוועדה כדי לפסול את כל הדו"ח".

בתקופה שלאחר המלחמה מה שהעסיק את הציבור היה שאלת האחריות למחדל – דרג מדיני מול דרג צבאי – וגם לשמאל וגם לימין היה אינטרס לגלגל את האחריות על גולדה ודיין ולטעון שדדו אלעזר והצמרת הצבאית הם קורבן הוועדה. כעבור שנים כתב אלחנן אורן את סדרת הכרכים הירוקים שלו, המהווים את ההיסטוריה הרשמית של צה"ל לגבי מלחמת יום הכיפורים. הכרכים האלה מונחים באיזה מרתף במרכז הארץ. הם היו אמורים להיות מוגשים לציבור או להיות מופצים בתוך צה"ל.

אולם הם לא יצאו לאור מפני שהוחלט כי לכל אחד מאלופי המלחמה יש זכות וטו על הכתוב בספרים, ואריאל שרון, היום ראש הממשלה, הוא אחד מאלה שמנעו את פרסום הכרכים. הכרכים של אורן נחשבים היום למיושנים בתחום המחקר של המלחמה. מה שיש בהם אלו העובדות העיקריות מבלי להתעמק בניתוחן ומשמעותן; הם היו אמורים לתת תשתית היסטורית. הסיבה העיקרית להתנגדות שרון לפרסום הכרכים היתה ככל הנראה תיאורו של אורן את שהתחולל ביום 9 באוקטובר, היום שלאחר מתקפת הנגד הכושלת של אוגדת ברן. אין להסיק מהכתוב בספר על תפקודו של שרון כמפקד אוגדה, אלא רק על מערכת היחסים הבלתי אפשרית בינו לבין הרמטכ"ל דדו אלעזר ואלוף הפיקוד שמואל גורודיש.

אך מי שפעל לאורך השנים כדי להשפיע ולמעשה לפקח מקרוב על מחקר המלחמה בתוך צה"ל פנימה היה האלוף ישראל טל, והשפעתו היתה מגמתית. טליק היה ראש אג"ם במלחמה, מספר שתיים במטכ"ל. הוא האיש שהשפיע יותר מכל אחד אחר על התורה המקצועית של הצבא, על הצטיידותו ועל מבנה הכוחות שלו – לפני המלחמה, וגם לאחריה. במידה רבה צה"ל הוא עדיין צבאו של האלוף טל.

בתקופה שלאחר המלחמה מה שהעסיק את הציבור היה שאלת האחריות למחדל – דרג מדיני מול דרג צבאי – וגם לשמאל וגם לימין היה אינטרס לגלגל את האחריות על גולדה ודיין ולטעון שדדו אלעזר והצמרת הצבאית הם קורבן הוועדה.

בעשור למלחמת יום כיפור (7.10.83) נתן אל"מ נסים סלומון, שהיה לזמן קצר רמ"ח היסטוריה בצה"ל, ראיון נדיר ל´ידיעות אחרונות´. בראיון הזה הוזכר לראשונה שמו של ישראל טל כשותף בכיר למחדלים המבצעיים במלחמה, ולא רק כמי שהיה מספר שתיים במטכ"ל, בתפקיד ראש אג"ם. "זה ראיון שהיתה בו התערבות די בוטה של טליק", סיפר לי נסים סלומון. "הוכנסו בו שינויים שגרמו שלא תמיד ניתן להבין את הדברים. נתתי את הראיון כדי שמי שבעתיד יחקור את המלחמה יידע שהתמונה לא כל כך פשוטה כפי שהיא נתפשת בציבור". טל אחראי במידה רבה לכך שנסים סלומון שימש בתפקיד רמ"ח היסטוריה כחודש בלבד ולאחר מכן סולק.

סלומון עזב ב-79´ את תפקידו כסגן קצין חינוך ראשי. קודם לכן סיים בהצטיינות את המכללה לביטחון לאומי. ב-1980 "ביקש ממני ראש מחלקת הדרכה אמיר דרורי להציל את המחקר ההיסטורי של מלחמת יום הכיפורים", מספר סלומון. "הוא ביקש ממני להיות ראש מחלקת היסטוריה. היתה במחקר על המלחמה עד אז מעורבות מאוד גלויה של האלוף טל. טל הוא גם אינטלקטואל ויש לו תפישה ברורה מאוד על מקומו בהיסטוריה של צה"ל ובהיסטוריה של מדינת ישראל. את תפישתו אפשר לסכם כך: היסטוריה לא עושים, היסטוריה משכתבים. אלא שהסיפור של המלחמה אינו פשוט רק לגבי ראש אמ"ן (אלי זעירא); הוא אינו פשוט גם לגבי ראש אג"ם. שאלות כבדות כמו פריסת הכוחות, עבודת המטה ואני לא רוצה לדבר על הזעקה בדבר מחסור בתחמושת בשעה שלא היה מחסור והכל היה תקוע בפקקים – כל אלה הם באחריות אג"מית".

חשיבותה של האפיזודה של סלומון היא בכך שהיא מלמדת על המעורבות הפוליטית הממאירה שעיכבה ושיבשה חקירה פנימית בלתי תלויה של המלחמה, והיא ודאי מלמדת גם על אירועים צבאיים נוספים שהתרחשו בעשרות השנים האחרונות. מי שהיה צריך לאשר את המינוי של סלומון כרמ"ח היסטוריה, לאחר שכבר נכנס לעבודה, היה שר הביטחון דאז מנחם בגין שהיה גם ראש הממשלה. עוד לפני שידע שיבוא יום וסלומון יופקד על מחקר המלחמה, נתקל בו האלוף טל בעת שהיה חניך במכללה לביטחון לאומי. "טליק ואני איננו מכירים", אומר סלומון. "הוא הופיע במכללה ואמר דברים שלא היה צריך להגיד בפורום כזה. הייתי בוטה מאוד בהתבטאות שלי נגדו. טל במהלך הרצאתו בפני החניכים אמר דברים קשים על התנהגות הממשלה והמטכ"ל ביום הרביעי למלחמה. מדברים על חורבן הבית וכך הלאה. הרגשתי צורך להגיב. אפרים הלוי (לשעבר ראש המוסד), שגם הוא היה חניך אז, והיה בדעתי, אמר לי עזוב. אני אמרתי לא. אני חייב להגיב. אני לא מוותר לו. ראיתי באופן חמור את העובדה שטליק מציב את עצמו בעמדת המפקח הכללי בעוד שהוא היה ראש אג"ם, וצה"ל שנכנס למלחמה עקום מאוד מבחינה מודיעינית, נכנס גם עקום מאוד מבחינה אג"מית".

נסים סלומון הספיק בזמן הקצר שהיה במחלקת היסטוריה לעבור על חלק גדול מהחומר הקיים ועל מה שנכתב במחלקת היסטוריה. כמו בוועדת אגרנט, הוא חש ש"הביקורת לגבי הרמטכ"ל (דדו) היתה מאוד גורפת. לי היה ברור שיש פה הטיה של המחקר והתכוונתי לבחון את העניין מהבסיס. השפעתו של טליק על המחקר ניכרה ביצירת סטייט-אוף-מיינד. הפניה אלי להחליף את אורי אלגום היתה בפירוש בגלל שהמעורבות של טליק אצלו גדולה מדי". לאיתן הבר, בעשור למלחמה, אמר סלומון: "בחודש ששירתתי כרמ"ח היסטוריה ראיתי שהחוטים מובילים אליו. אנשים ממחלקת היסטוריה באים אליו עם החומר. הוא הפך להיות אינסטנציית-על לגבי המחקר".

טרפוד המינוי אחרי שבועות אחדים בתפקיד היה פשוט: סגנו של בגין במשרד הביטחון היה איש השריון הוותיק מרדכי ציפורי, והתוצאה: "אמיר דרורי קרא לי ואמר שהיתה התערבות של ראש הממשלה במינוי שלי". ההוכחה שלא היה מדובר בהיעדר אמון או אי הערכה לכישוריו של סלומון היא בכך שבגין עצמו הטיל עליו לחקור את כל מה שקשור להתרחשויות, תהליך קבלת ההחלטות, וההתכוננות והביצוע של צה"ל וחיל האויר סביב הפצצת הכור בעיראק. כשהתמנה אריאל שרון לתפקיד שר הביטחון בקיץ 81´, חידש סלומון את פנייתו לקבל את תפקיד רמ"ח היסטוריה. גם שרון, כשהיה צריך לבחור בין סלומון לבין טליק, העדיף את טליק. בכל הקשור לצה"ל, שרון וטל היו מקורבים ושררה ביניהם הערכה הדדית רבה. אפשר להניח שמחקר על מלחמת יום כיפור, מודרך על ידי טליק, לא יכול היה לפגוע בשרון; ושרון מצדו, שידע למתוח ביקורת קשה על האלופים בחזית הדרום וגם על הרמטכ"ל, נתן חיפוי בשתיקה לטל.

לפי הגילויים שפורסמו לפני שבוע ב´ידיעות´, האלוף טל היה מועמד להחליף את גורודיש כאלוף פיקוד דרום כבר ביום השלישי של המלחמה. בסופו של דבר העדיף הרמטכ"ל דדו את חברו חיים בר-לב. הסיבה כנראה היתה שבר-לב גילם שילוב של סמכות צבאית עם פיקוח פוליטי, ואילו טל היה בתפישתו הצבאית בעל ברית של האוגדונר שרון. יחד עם זאת, ממה שפורסם אפשר לקלוט שטל עצמו לא שש ליטול את הפיקוד, בייחוד לא מבן טיפוחיו גורודיש, שאותו הזהיר שייחשב כבוגד אם יעזוב את הפיקוד.

ראש מחלקת היסטוריה בשנים של מלחמת ששת הימים ומלחמת יום כיפור היה אברהם אילון (לנץ´), ששכל את בנו במלחמת יום כיפור. לאחר המלחמה, הוא התחרט על כך שנתן לגורודיש ולטליק לעשות כבתוך שלהם במחקרו על ששת הימים. סלומון הבחין כי בכל מה שקשור להערכה המודיעינית בימים שלפני המלחמה האלוף טל מנסה ליצור רושם במחקר שהוא התריע כי עומדת לפרוץ מלחמה. "זה הדבר שבלט יותר מכל", אומר סלומון, "באחד המקומות (במחקר) הוא טוען שהוא התנגד להערכת המודיעין. אני אמרתי, אם כך – היית צריך לשכב על הכביש. אני זוכר הערות שוליים במחקר, שטל לא קיבל את הערכת המודיעין. אז אתה מזהה שיש פה הונאה ואתה לא מקים שמיים וארץ?! במחקר הוא דאג להכניס את שיחתו עם אלי זעירא, שבה חלק על דעתו (כי לא תפרוץ מלחמה)".

נסים סלומון היה נוכח בלשכת הרמטכ"ל באותו רגע שבו נודע לאלוף זעירא שכל הערכותיו התבדו: "זעירא אמר עד הרגע האחרון, כל עוד לא יורים אפשר למנוע את המלחמה. ואז פתאום הוא רץ בבהלה לבור. שאלתי את אבנר שלו (רל"ש הרמטכ"ל), מה קרה? שלו אמר: פרצה המלחמה". ניסים סלומון מחובר למלחמת יום כיפור בצורה אינטימית ביותר. שנים אחדות לפני שפרצה הוא היה מנהל הפנימייה הצבאית. במלחמה עצמה היה ראש מחלקת הסברה של צה"ל, וראה את הדברים גם כפי שהתנהלו בפיקוד העליון וגם בשטח, בחזית. "מתוך 27 החניכים שלי נהרגו שבעה", הוא סיפר לי. "אחד מהם, איתן סגל, נהרג זמן קצר אחרי שפגשתי אותו במיתלה בזמן המלחמה. היה בחור, עודד חרמוני. קצין חינוך של הגיס. בלילה הראשון הוא התקשר אלי הביתה, סיפר שהוא נוסע לכיוון התעלה. בירכתי אותו. טנק התנגש בהם והוא נהרג. אלה הדברים שהולכים איתי. איציק בן-שהם (מח"ט 188 בגולן). היינו ממש חברים. אלה דברים שמצטברים באופן יותר איטי.

"היום, אחרי 30 שנה, הגיע הזמן להתפייס. להגיע לפיוס עם עצמנו. בפרספקטיבה של 30 שנה אני משווה את המלחמה עם ההפתעה שלה לצבא הרוסי מול ברברוסה, הפלישה הגרמנית. הצבא הרוסי התמוטט והמפנה במלחמה היה כשהגרמנים הגיעו כבר למוסקבה ולסטלינגרד. יום הכיפורים התחילה עם 172 טנקים שלנו בגולן ו-200 בסיני, מול 2,000 של האויב. איש כבר לא יודע מה זה. ותנאי ההפתעה היו טוטליים. ברמת הגולן זה היה כמטחווי יד. איציק בן-שהם ואנשיו הקריבו את עצמם. גם שם עצרו אותם. אני רואה את זה, למרות הכל, כגדול הניצחונות של מדינת ישראל. אני בעצמי הייתי לוקח קציני מילואים לפני המלחמה לתעלה ואומר להם: את זה לא ניתן לפרוץ. אם יש לקח מרכזי, זה שאנחנו חזקים דיינו לעשות שלום. אני אינני חושש מאיום חיצוני אלא רק מאיום פנימי בתוכנו. התפוררות החברה. זה הכי מדיר שינה מעיני".

  תגובות:
הכנס תגובה חדשה
 
   
     
בעיה בדף זה?  הקלק כאן בכדי לשלוח הערה לישראפוסט
 
הקלק כאן בכדי לשלוח דף זה לחבר או לאנשי הקשר שלך