שלום אורח - התחבר
  לא לסמים!!!
מאת: סטאטמד   קראו: 1888

מריחואנה: קרוי בשפת הרחוב - גראס, כיף, נאפס- המרכיב הכימי הפעיל - THC - Delta-9-Tetrahydrocannabinol. משתמשים בחומר זה אם לעישון כסיגריה, מקטרת או בסיגרים שרוקנו מתוכם את הטבק והכניסו את המריחואנה. לעיתים, יש המערבבים חומר זה עם קראק. משתמשים אחרים נוהגים לערבב את המריחואנה עם המזון ואחרים להכין ממנו תה.

התופעות קצרות הטווח של השימוש במריחואנה כוללות בעיות בזיכרון ולימוד, עיוות התחושה המרחבית, קשיים בחשיבה ובפתרון בעיות, הגברת קצב הלב, אובדן הקואורדינאציה והתקפי חרדה.השפעת המריחואנה על המוח: מדענים מצאו שהמריחואנה משנה את העברת האינפורמציה התחושתית אל המוח, ובמיוחד למרכזי הלמידה והזיכרון עם פגיעה ביכולת האינטגרציה בין הגירויים התחושתיים לבין הקשרים הרגשיים וההנעה. כתוצאה מכך, מתדרדרת יכולת הלמידה.

השפעת המריחואנה על הריאות: מעשנים כרונים של מריחואנה סובלים מאותם התופעות של מעשני טבק: שיעול, כיח, סימני דלקת סימפונות כרונית. המשך שימוש במריחואנה יכול להביא לנזק בלתי הפיך של רקמת הריאה.

ללא קשר לכמות ה-THC, עישון המריחואנה כרוך בשאיפה מוגברת של עיטרן (TAR) ופחמן חד חמצני הנשאף בכמות העולה פי שלוש על זו הנשאפת בסיגריה רגילה. אחד ההסברים לכך הוא נטיית מעשני המריחואנה לשאוף עמוקות ולהחזיק זמן ממושך את האוויר בראות.

השפעת שימוש כבד במריחואנה על יכולת הלמידה וההתנהגות החברתית: נמצא שהכישורים לקשב, זיכרון ולמידה נפגעים במעשנים כבדים ונשארים משך שעות ארוכות גם לאחר הפסקת העישון. תוצאות שינויים אלו מתבטאות בדרך כלל בהישגיות נמוכה בלימודים, נטייה להתנהגות עבריינית ותוקפנית, מרדנות, קשר לקוי עם הסביבה הקרובה (כולל הורים) ונטייה לחבור לעבריינים ומעשני סמים דומים.

קוקאין: הקוקאין הוא סם ממכר חזק ביותר. נוטל הסם אינו יכול לצפות או לשלוט על מידת הצריכה העתידית לאחר שהחל בלקיחת הסם. הסם נצרך ע"י הסנפה, הזרקה ועישון.הנזקים הבריאותיים אינם תלויים בדרך קבלת הסם. אולם, העישון מביא להתמכרות מהירה יותר מאשר הסנפה. העישון מאפשר לכמויות גבוהות יותר של הקוקאין להגיע במהירות אל המוח וליצור את תחושת ההתעלות. שימוש בהזרקות חוזרות כרוך (מלבד ההתמכרות) בסכנה לחשיפה למחלות כגון איידס והפטיטיס, בשל שימוש חוזר במחטים מזוהמות לצורכי הזרקה.

קוקאין משמש ליצירת הקראק הנצרך דרך עישון ובעל עוצמה חזקה יותר מהקוקאין עצמו. הקוקאין נקרא גם קוק, שלג או לבן.

תסמינים גופניים: כווץ כלי הדם ההיקפיים, הרחבת אישונים, עלייה בדופק ובחום הגוף ועלייה בלחץ הדם. משתמשים מדווחים על תחושת חרדה, עצבנות וחוסר מנוחה, בין בתקופת צריכת הסם ובין בתקופה שלאחריה. הואיל ומופיעה סבילות לאפקט של הסם, גובר הצורך לצריכה מוגברת על מנת להגיע לאותה תחושת התעלות כבתחילה.

פארנויה ותוקפנות: רמות גבוהות של קוקאין או שימוש ממושך בסם עלולות לגרום לפארנויה. לעיתים הפארנויה מלווה בהתנהגות תוקפנית. הפסקת צריכת הסם גורמת לתחושת דיכאון שעל מנת לצאת ממנה לוקחים המכורים מנות מוגברות מהסם וכך נכנסים למעגל קסמים.

השפעה ארוכת טווח: צורכי הסם בהסנפה מפתחים כיבים של רירית האף עד כדי הרס מחיצת האף. תוארו מצבים של מוות עקב דום לב והתכווצויות המסתיימות במוות בשל עצירת נשימה.bזקים נוספים: משתמשים בסם נוטים לערבבו עם אלכוהול. תערובת זו גורמת, בהגיעה לכבד, להיווצרות חומר שלישי הקרוי קוקה-אתילן - Cocaethylene חומר זה מגביר את תחושת ההתעלות של הסם אך מגדיל את הסיכון למוות פתאומי.

אקסטזי: החומר קרוי בשפת הרחוב גם בשמו XTC, MDMA או ADAM. החומר המופק בדרך סינטטית הוא בעל אפקט פסיכו-אקטיבי הגורם לשינוי בתחושת השיפוט עם תופעות הלוצינציה מצד אחד ואפקטים דמויי פעילות האמפטמין מצד שני. סך פעילויות אלו עלול להסתיים בנזק מוחי קשה עקב נזק לתאי העצב (נוירונים) המכילים דופאמין. עקב הנזקים הללו עלולים להופיע תסמינים דמויי מחלת פרקינסון עד כדי צורות שיתוק מדרגות שונות.

בדומה למשתמשי ה-LSD בשנות ה-50, מתרצים המכורים לסם את ההגיון מאחורי השימוש בכך שהסם גורם להגברת תחושת החברות והאהבה עקב הסרת המחיצות הבין אישיות. ברור שאין כל סימוכין לטענות אלו והתוצאה של השימוש היא התמכרות ונזק נלווה.

תסמינים פסיכולוגים וגופניים: כוללים מצבי בלבול, דיכאון, הפרעות שינה, חרדות קיצוניות ותחושות פארנויה שבמצבים קיצונים יכולים להסתיים באפיזודות פסיכותיות. התסמינים הגופניים כוללים טשטוש ראיה, תנועות עיניים מהירות, התעלפויות, צמרמורות והזעה קיצונית, הגברת טונוס שרירים, חריקת שינים בלתי נשלטת ובחילה. תוארו מצבים של עליה בלחץ דם עד כדי סיכון אנשים עם מחלת עורקים או לב קודם לנטילת הסם.

אפקטים ארוכי טווח: נזקים בחלקי המוח החיוניים לפעילות מחשבתית ולזיכרון. מניחים שהסם גורם נזק לתאי העצבים הקשורים להפרשת סרוטונין ולדופאמין. כתוצאה מירידה בריכוז חומרים אלו בתאי העצב מתפתחות הפרעות תנועתיות בדומה למחלת פרקינסון. התסמינים מתחילים באובדן הקואורדינציה יחד עם רעד בלתי נשלט ויכולים להסתיים בשיתוק מוחלט.

 
דף הבית
בכדי לעבור לשפה האנגלית יש להקליק על דגל ארה 
חזור אחורה