Switch to English  פורטל הקהילה הישראלית והיהודית 
החלף באנרים
מאגר כתבות בעברית
 
מאגר כל הכתבות שתף חיפוש כתבות
 
Photo N/A
אודות זאב גלילי
 
הפרופיל שלי
לא זמין
הפרופיל של:
זאב גלילי
שלח דוא"ל אל:
זאב גלילי
תודתינו נתונה ל: מקור ראשון
אתר המקור: לא זמין
 
 
מאגר של: זאב גלילי
 » ערביי 48´ והאינתיפאדה האלקטרונית
כתבות כלליות
 » מה היו מטרות החינוך ומה נותר מהן
חינוך
 » איך הידרדרה מערכת החינוך שלנו
חינוך
 » האם אנו מתקרבים לאלטלנה שניה?
דעות
 » המפה הגדולה של הארץ הריקה
ניתוח וחדשות
 » הדיקטטורה של המדיה
דעות
 » "שמים חיידק בתוך שבב אלקטרוני
ושואלים אותו: אתה מרגיש טוב?"

בריאות
 » כשיהודי עזה סייעו למתנחלי רוחמה
ניתוח וחדשות
 » מעשה באסיר שחזר בתשובה
כתבות כלליות
 » במדינת היהודים רעש מהומה
כתבות כלליות
 » הלנצח תאכל חרב? כן, לנצח
פוליטיקה
 » השחמטאי שהמציא פצצות חכמות
צה"ל
חדשות
 » הבריחה מהמציאות אל הדלוזיה
דעות
 » פרס נובל במקום חבל תליה
צדק
 » כשמגייסים פושעים למערכת הביטחון
צה"ל
חדשות
 » מדוע קורסות כל המערכות במדינה
דעות
 » "עומס המחיר ומשקל הספרים"
חינוך
 » הכומר המומר שהציל אלפי יהודים
שואה
 » תסמונת השנאה למתנחלים
דעות
 » "הערבים מובילים למלחמת עולם"
איסלם
 » הגאון מווילנה
מידע כללי
 » "אמא פולניה" זה דווקא עניין רציני
דעות
 » הקללה שהרגה את קצין הבולשת וילקין
סיפורים עמים
 » "אם אינך יכול להרוג יהודים תמוך במתאבדים פלשתינים"
אנטישמיות
 » מירושלים לקפטקביץ´, לצ´רנוביל וחזרה
דעות
 » "מיקי מאוס" והבעיה הפלשתינית
דעות
 » ערביי 48´ והאינתיפאדה האלקטרונית
כתבות כלליות
 
 
קראו: 1564 |   מידע על הכתבה  |   הדפס כתבה  | 02/27/2004
עוד על:  דעות   |   עוד על: 
  מדוע קורסות כל המערכות במדינה
מאת: זאב גלילי

ד"ר יצחק רביד הוא מומחה לטילים. אבל כשהוא מדבר על הבעיה הדמוגרפית מתברר לך כי זו סכנה חמורה יותר מסכנת הטילים. זו איננה סכנה המאיימת עלינו ממרחקים, היא נמצאת ממש בפתחנו, כאן ועכשיו. ולא רק בעזה, או ביהודה ושומרון, אלא בתוככי מדינת ישראל. הדבר החמור בסכנה הזו הוא שכולם עוצמים עיניים בפניה ומתבססים על הנחות שגויות ועל אשליות. מבחינה זו, אומר רביד, אין הבדל בין בנימין נתניהו ומישה ארנס לבין דוברי השמאל ומועצת יש"ע.

מן הניתוח המבהיל של ד"ר רביד עולה כי גם אם יבוא שלום מלא בינינו לבין הפלשתינים ובינינו לבין כל מדינות ערב. גם ללא זכות השיבה ובגבולות כאלה או אחרים – מדינת ישראל תקרוס, חברתית וכלכלית. את ניצני הקריסה אנחנו כבר רואים היום. בעתיד הלא רחוק לא תוכל המדינה לספק לנו שרותי חינוך ובריאות, או אפילו שרותי ביוב ברמה של מדינה מערבית.

כל זה יקרה בגלל הריבוי הטבעי הגבוה של המוסלמים בתוככי מדינת ישראל. ההנחה שריבוי זה יקטן ככל שתגדל רמת ההשכלה בקרב המוסלמים היא שקר מוסכם, שאין לו שום בסיס במציאות.

הריבוי הגדול בעולם

הריבוי הטבעי של המוסלמים, ברוב ארצות המזרח התיכון ובישראל בכלל, הוא הגבוה בעולם. בישראל חיים יותר ממיליון מוסלמים, שהריבוי הטבעי שלהם הוא 3.4 אחוז לשנה. כמעט פי שתיים וחצי מהריבוי הטבעי של היהודים בישראל – 1.4 אחוז לשנה. בישראל חיים 450 אלף ילדים מוסלמים, כלומר: אחד מכל ארבעה ילדים הוא מוסלמי. בשנת 2020 יגיע שעור המוסלמים באוכלוסייה ל-20 אחוזים.

כיום מגיע הפריון (מספר הילדים לאשה) אצל המוסלמים בישראל ל-5, ואצל הבדואים בנגב ל-9. לעומת 2 אצל יהודים (לא חרדים) או אצל ערבים נוצרים. גם אם באורח נס תחול ירידה במספר הלידות לאשה יימשך הריבוי הטבעי הגדול של האוכלוסייה המוסלמית עוד דור אחד, בגלל "המומנטום הדמוגרפי".

לרמת החינוך וההשכלה של ערביי ישראל אין שום השפעה על הריבוי הטבעי ולא חל בו שום שינוי מאז 1985. לכן, דבריו של בנימין נתניהו בכנס הרצליה האחרון כי שיפור מערכת החינוך הערבית תביא לירידה בילודה הם טועים ומטעים. ועדת אור, שקבעה כי מצבם הכלכלי של ערביי ישראל נובע מכך שהם סובלים מקיפוח – גם היא טעתה והטעתה. הסיבה העיקרית למצב המגזר המוסלמי הוא הריבוי הגבוה שלהם. אוכלוסייה נתמכת

הסכנה המיידית הנובעת מן הריבוי הטבעי המוסלמי בישראל איננה פוליטית או ביטחונית אלא חברתית-כלכלית, אומר ד"ר רביד. כיום, כל ילד מוסלמי שנולד בישראל נתמך על ידי האוכלוסייה היהודית בסכום של 3000 דולר בשנה – פי שלושה מהתוצר לנפש בירדן או במצרים.

כיצד הגיע לנתון הזה?

רביד: "אני מסתכל על האוכלוסייה היהודית כעל משק, ועל האוכלוסייה המוסלמית כמשק. האוכלוסייה היהודית היא חברה יצרנית שיש לה עודף. רק חלק קטן מן האוכלוסייה המוסלמית הוא יצרני. האוכלוסייה היהודית תומכת באוכלוסייה הערבית דרך תקציבי הרווחה, הבריאות, הסעד וקצבות הילדים. תנכה מזה את השתתפותם במסים ותקבל את גודל ההעברה. החישוב שלי הוא בקירוב. בדיקה יסודית יותר תגלה לדעתי שהסכום גבוה יותר".

המצב הזה רק ילך ויחמיר. כי הנשים הערביות אינן עובדות, ותמשכנה לא לעבוד, וריבוי הילודה מונע מן המשפחה הערבית להשקיע בילדיה את המשאבים הדרושים כדי להיות עובדי ייצור מודרניים.

מחיר עובד ייצור

כמה עולה "לייצר" עובד ייצור מערבי מודרני?

ליתר דיוק: כמה אנחנו צריכים להשקיע בכל אחד מילדינו, כדי להביא אותם לרמת השכלה ומקצועיות כזו שיוכלו להיות עובדים יצרניים במשק מתקדם? האומדן המקובל במדינות מערביות הוא רבע מיליון דולר. מחצית הסכום הזה אנחנו משקיעים מכספנו ומיגיע כפינו. את המחצית השנייה משקיעה המדינה מן המסים שאנחנו משלמים.

מה קורה אם ההורים אינם יכולים להשקיע את חלקם בגידול ובחינוך הילד? ככל שמספר הילדים במשפחה גדול יותר כן הולכת ומצטמצמת יכולת ההורים לממן את חלקם בחינוך הילד. התוצאה הצפויה: דור נוסף וגדול יותר של אוכלוסייה נתמכת, שאין כל אפשרות להפוך אותה לאוכלוסייה יצרנית.

להבין את המציאות

מה הפתרון? האם יש בכלל פתרון?

ד"ר רביד מדבר בשקט, לאט ובמתינות. את הדברים שהוא אומר היום כבר אמר בכל כנסי הרצליה לחוסן לאומי, ומכל במה אפשרית. לרוב התייחסו לדבריו כמו לאמירות על מזג האוויר. וכשאני מבקש ממנו הצעות לפתרון הוא איננו ממהר לשלוף שפן מן השרוול.

"קודם כל צריך להבין את המציאות", הוא אומר. "ואם נבין אותה ונכיר את העובדות נוכל לשלול את פתרונות הסרק למיניהם".

הוא רק מציג עוד שאלות, שמתוכן מסתמנות אולי התשובות.

מה חייבת מדינה

השאלה הראשונה היא האם מדינה דמוקרטית מערבית חייבת לספק שירותים חברתיים לאזרחיה. זה לא קיים בשתי הדמוקרטיות הגדולות בעולם – ארצות הברית והודו. זה קיים בחלק ממדינות אירופה, שבהן קיימת סולידריות קהילתית, שהיא חלק אינטגרלי מן המדינה או שאף קדמה למדינה. זה לא המצב אצלנו. אצלנו אין סולידריות קהילתית בין כל חלקי האוכלוסייה.

"המאבק ההיסטורי שאנחנו מצויים בתוכו", אומר רביד, "איננו מאבק ישראלי-פלשתיני, שבו מצד אחד קיימת מדינת ישראל על אוכלוסייתה היהודית-ערבית ומצד שני קיימת מדינה פלשתינית. זה קודם כל המאבק היהודי-ערבי על ארץ ישראל. במאבק הזה ערביי ארץ ישראל נמצאים מן הצד השני של המתרס. ערביי ישראל פועלים במסגרת החוקים של מדינת ישראל ומנסים לשנות את אופייה של המדינה מתוך אינטרסים מובנים שלהם. זה לגיטימי, אך במסגרת המאבק הזה הם נמצאים בצד השני".בין המדינה לציונות

"השאלה שמתעוררת נוכח ניתוח זה", אומר רביד, "היא שאלת התייחסות המדינה כמדינה לציבור היהודי ושאלת השרות שהיא נותנת לרעיון הציוני. בתחום הביטחוני המדינה אולי משרתת את הציונות, אבל בחלק גדול מן התחומים המדינה אינה עושה זאת. למדינה יש אזרחים, וברור שהיא צריכה לנהוג שוויון ביניהם. כמדינה שרוצה לפעול לפי דפוסים שמקובלים במדינות המערב הדמוקרטי, המדינה מוצאת את עצמה מאוד מאוד מוגבלת בסיוע שהיא נותנת לרעיון הציוני".

כשאנחנו מדברים על החוסן הלאומי, על איזה חוסן אנחנו מדברים? על החוסן הלאומי של המדינה, או על החוסן הלאומי של היהודים?

ריבונות יהודית

"אולי הגיע הזמן", אומר ד"ר רביד, "שהציבור היהודי יקיים דיון סביב השאלה איך הוא שומר על ריבונותו במדינה היהודית. כי המדינה אינה ביטוי חד משמעי של העם היהודי. הכנסת איננה מוסד שבו העם היהודי, או הציבור הציוני, מתייעץ לגבי עתידו. הכנסת היא זירת התגוששות בין יהודים לערבים".התחנך בצופים והיה נציב בית"ר

ד"ר יצחק רביד נולד לפני שישים ושבע שנים למשפחה רביזיוניסטית מסורתית. הוריו, שעלו לארץ מלטוויה, היו מראשוני מעלה-אדומים בתקופה שקדמה להקמת העיר. הוא גדל בשכונת פלורנטין שבדרום תל-אביב, למד בבית הספר 'ביאליק' ואחר כך בעירוני א'. בתקופת התיכון היה חניך בתנועת הצופים ועבר לבית"ר, יחד עם מי שהיה לימים השופט אורי שטרוזמן. רביד סיים תיכון בגיל 17 והחל ללמוד בטכניון הנדסת חשמל. בצבא שרת בגרעין נח"ל שהתיישב באמציה. לאחר השרות חזר לטכניון ועבר ללמוד מתמטיקה, סיים תואר ראשון ועבר ללמוד פילוסופיה של המדע באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים 61-62 היה נציב בית"ר ארץ ישראל.

בשנת 1963 התגייס לשרות קבע בחיל האוויר והיה ראש ענף חקר ביצועים. בין היתר היה שותף פעיל בתכנון המתקפה האווירית של חיל האוויר במלחמת ששת הימים. הוא שרת 11 שנים בחיל האוויר וסיים בדרגת סגן אלוף.

כשפרש מחיל האוויר בשנת 1974 חיפש מסגרת שבה ניתן יהיה ליישם את הניסיון שנצבר בחיל האוויר בתחום חקר הביצועים, על מנת להקים מוסד מחקר בכיר לתחום הצבאי. מנהל רפא"ל (הרשות לפיתוח אמצעי לחימה) דאז, זאב בונן, נענה להצעה להקים את המרכז למחקרים צבאיים (מחצ"ב) שישרת לא רק את רפאל אלא את מערכת הביטחון כולה.

לעיסוק בנושא הדמוגרפי הגיע בשנים 91-93 כשהושאל ממחצ"ב כדי לעמוד בראש הצוות לביטחון לאומי במשרד ראש הממשלה.

 
  תגובות:
הכנס תגובה חדשה
 
 
הגבלת אחריות
המידע המוצג באתר IsraPost הינו למטרות מידע בלבד. תוכן האתר מכיל מידע כללי ויכול להיות משקף התפתחויות אחרונות בנושאים הרלוונטים. IsraPost מסירה מעצמה כל אחריות משפטית לגבי כל פעולה שנעשתה על סמך מידע שהתקבל מהאתר. IsraPost אינה ממליצה ואף אינה אחראית על מידע של צד שלישי שניתן להגיע אליו באמצעות האתר. הקונספט, העיצוב הגרפי, התמונות, הגרפיקה, הטקסט והקוד הינם הרכוש הבלעדי של IsraPost והינם מוגנים ע"י חוקי זכויות יוצרים. אסור לשכפל, להעתיק ולעשות שימוש במידע המופיע באתר בכל צורה שהיא מבלי לקבל מראש הסכמה בכתב מבעלי האתר. זכויות היוצרים לא חלים על מידע שהתקבל ממקורות ציבוריים ו/או ממקורות אחרים. הגולש באתר פוטר את IsraPost, אנשי פיתוח האתר והצוות מתביעות הנובעות מפרשנות לא נכונה ו/או מפעולות שננקטו על ידו כתוצאה ממידע שהוצג באתר או נקנה ממנו.
 


 
   
     
בעיה בדף זה?  הקלק כאן בכדי לשלוח הערה לישראפוסט
 
הקלק כאן בכדי לשלוח דף זה לחבר או לאנשי הקשר שלך